<h1>ארחות חיים הלכ' עבודה זרה סימן ז'</h1>
<h2>דף מג:</h2>
אסור לעשות צורות לנוי אע"פ שאינן ע"ז שנאמר לא תעשון אתי אלהי כסף כלומר צורות שהן של כסף ושל זהב שהן לנוי כדי שלא יתעו בהן התועים וידמו שהן לע"ז. ואין אסור לצור צורה אלא צורת אדם בלבד לפיכך אין (צריך) [מציירין] לא בסיד ולא באבן ולא בעץ צורת אדם. והוא שתהיה הצורה בולטת ואם צר לוקה. אבל אם היתה הצורה משוקעת או צורה של סממנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות [והטבלאות] או צורות שרוקמין בארוג הרי אלו מותרין. וכן אסור לצור צורת דמות חמה ולבנה וכוכבים [מזלות ומלאכים שנאמר לא תעשון אתי לא תעשון כדמות] שמשי המשמשים לפני במרום ואפילו על הלוחות. צורות בהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אותן ואפילו הצורה בולטת.
נשאלה שאלה אל הרשב"א ז"ל מהו לעשות צורת אריה בלא לשון חרותה על טס של כסף או זהב לרפואה לפי שנמצא בספר הרפואות שזה מועיל לחולי המתנים והוא שיעשה בשעה ידועה. מי אמרינן כיון דאריה הוא מד' פנים אסור וכן משום דרכי האמורי הואיל ואין היקש הטבע מסכים לזה שיהיה בזה תועלת.
תשובה אני אומר על החשש הראשון דאין איסור עשייה בזה ואפילו לא עשו לו אחרים (ואלה שעשן) [אלא שעשאו] ישראל ואפילו בולט לפי שאין בשמשי עליון דמות אריה עומד לבדו ולא נשר ולא שור אלא שפני חיות המרכבה דמות ארבע חיות אלו והעושה צורת פנים כצורת החיות שעושה לה דמות ארבע פנים אלו הרי זה אסור אבל אחת מהן לבד לא. תדע דא"כ למה אנו צריכין לפרוקיה דאביי דאיסור צורת אדם מדכתיב לא תעשון אתי לא תעשון אותי בא ונלמוד מן הברייתא (דכתיב) [דקתני] לא תעשון בדמות שמשי שמשמשים לפני במרום כגון אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת ואביי גופיה הוא דאמר עלה לא אסרה תורה אלא דמות שמשים שבמדור העליון. וכיון ששנינו חיות הקדש וחיות הקדש אחת מפניהם פני אדם א"כ אין לו צורך עוד לדרשת לא תעשון אתי אותי אלא דלא אמרו בדמות חיות הקדש אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי וכדגרסינן התם בהדיא לא אסרה תורה אלא דמות ארבע פנים בהדי הדדי וכלה שמועה דפרק כל הצלמים מוכחת כן ולפיכך צורת אריה ונשר ושור כל אחת לעצמה מותר לעשותה. ותניא בתוספתא טבעת שיש עליה פרצוף מותר לחתום בה. רבי חנינא ב"ר גמליאל אומר של בית אבא היו חותמין בחותם של פרצופות ור' אלעזר ב"ר צדוק אומר כל הפרצופות היו בירושלים חוץ מפרצוף אדם בלבד. הילכך אפילו בולט או אפילו בלשון מותר וכ"ש שוקע שאין לך איסרו כשוקע. ואם משום דרכי האמורי כל שהוא משום רפואה וידוע לרופאים שהוא כן אין בו משום דרכי האמורי ויותר מזה נראה לי שכל שלא נאסר בגמרא באותן המנוין בדרכי האמורי אין לאסור לעשותן לרפואה ואע"פ שלא נודע לו בבירור אם יש בו משום רפואה לפי שאין הסגולות נודעות לנו. ואין לנו לדון עליהן מדרכי הטבע המפורסם שהרי [יש] סגולות שלא נודע עיקרן לכל בעלי הטבע כי קמיע של עיקרין וקרירות האבן הירוקה הנקראת אישטופסי גם בעשבים גם בלחשים שהתירו חכמים כמו שאמרו בכמה מקומות לימא הכי ולימא הכי ואין לך רחוק מן (התיבה) [הטבע] מלחש שבררי ברירי ואעפ"כ התירוהו חכמים ולא היתר בלבד אלא שצוו והזהירו באמרו מפני סכנת שבררי. והלכך (כל) [אף] שלא ידענו אם יש בו משום רפואה אם לאו מותר אם לא אסרוהו בהדיא כאותן השנוין בגמרא [שבת ס"ז ע"א] שיש בהם משום דרכי האמורי. והנה לרבותי' ז"ל ג"כ רפואה בצורות כמו שאמרו במס' שבת [ס"ה ע"א] ובסלע שעל גבי הצינית ואמרו בגמרא למאי אי משום שותכא ליעבד ליה טסא אי משום צורתא ליעבד ליה פולסא. ושמעתי כי גם מורי הרמב"ן ז"ל היה עושה אותה צורת אריה לאותו חולי ולא חשש לכלום. עוד כתב בחדושיו של ע"ז אותן ציורי שתי וערב שעושין הנשים בקשוטי המשי לגוים יהא אסור ומ"מ איפשר להביא ראיה שהוא מותר מפני שאין עובדין הגוים האלה את אלהיהן בכך. ואין עושין בקשוטיהן אלא לנוי. ואע"פ שעובדין לאותה צורה בכלים אחרים כיון שאינן רגילין לעבוד אותה דרך זה מותר כדאמרינן באינדרוטה כי אע"פ שעושין אותה בכפרים לעובדה ובכרכים נמי בפתח שערים אפי' הכי בכרכים שלא בפתח המדינה אין חוששין להם משום ע"ז. והכא נמי לא חיישינן משום ע"ז וצ"ע. והר' אדוננו מורינו ז"ל מתיר.
